רש"ש על ראש השנה ל״ד ב

1 גמרא טעמא כו' הא ה"ל שופר כו' אסדר ברכות שמע להו. לכאורה זה מפורש לעיל לב במשנה:

2 גמ' שם כי נהירנא לך תקע לי. מכאן נראה לי ראיה דלא היו מתפללין בקול רם אף בר"ה עיין שו"ע סי' תקפ"ב ס"ט דאל"כ מעצמו היה שומע סיום הברכה:

3 רש"י ד"ה תקיעות. אין מעכבין זה את זה אם בירך ולא תקע. עי' ברא"ש ובתוס' לעיל לג ב:

4 תד"ה כך. דהא מסקינן ר"ג אומר כו'. כצ"ל:

5 בא"ד ומיהו בקונטרס משמע כו'. בפרש"י שלפנינו משמע אדרבה כפירושם. רק הרי"ף הוא דמפרש כן ע"ש: